פסק-דין בתיק ע"פ 71054/04

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום לתעבורה בת"א (כב' השופט גרטי), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אי ציות לאור אדום ונהיגה בקלות ראש, וגזר עליו 5 חודשי פסילה בפועל, הפעיל פסילה על תנאי בחופף, הטיל פסילה על תנאי כמו גם קנס כספי.

            ב"כ המערער טען בפניי כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא שהתבססה כל כולה על גרסתו של הנהג המעורב, ועל גרסת אשתו, תוך דחיית גרסת המערער מבלי לתמוך קביעה זו בראיה פוזיטיבית או חיצונית בדמות עד אובייקטיבי.

2.         עו"ד גולן ביקש להפנות את בית המשפט לסתירות לכאוריות בגרסת הנהג המעורב, כפי שאלה מצאו ביטוין בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, שעה שהנהג המעורב נחקר בחקירה נגדית, והפנה הוא בנדון לאמור בעמ' 9 לפרוטוקול, והוסיף שעל סמך דברים אלה לא ניתן לבסס הרשעה כפי שנעשה על ידי בית המשפט קמא.

            עו"ד גולן היה ער לסתירות שנפלו בגרסת המערער, אך הוסיף וציין שיש לזכור שהתביעה היא שמחוייבת בהוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, ושקרי נאשם או סתירות בעדותו, אין בהם כדי להוסיף על ראיות התביעה, אלא לכל היותר לגרוע מגרסתו, אך תנאי להרשעתו הוא קביעת רף ראיות מעבר לספק סביר.

3.         עיון ובחינה של הכרעת דינו של בית המשפט קמא, הכרעת דין מפורטת, מנומקת, שמתייחסת לכל אספקט וכל טענה שהועלו, מלמד שהכרעת הדין מבוססת היטב ונסמכת על ראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא, בין בעדים שהעידו בפניו ובין במוצגים וראיות שהוגשו לבית המשפט קמא.

            דומה שלא בכדי בית המשפט קמא ביסס חלק מהכרעת דינו על גרסת המערער דווקא, שעה שזה שינה מגרסתו לגבי המרחק שממנו בחן את האור שדלק ברמזור, כאשר בתחילת עדותו בבית המשפט ציין שראה אור ירוק דולק ברמזור כשהיה במרחק של 15 מ' מהצומת או אף ממרחק גדול יותר, אך בהמשך טען שעם הכנסו לצומת הבחין שבצומת דולק אור ירוק.

            המערער הביע תמיהה מדוע זה הרכבים שעמדו מצד ימין של הדרך, בכיוון נסיעתו, ובפניהם ניצב אותו רמזור, היו במצב של עצירה מוחלטת, כאשר הוא סבר שברמזור דולק אור ירוק, ודומה שדי היה בתמיהה זו של המערער כדי לחייבו לבחון בזהירות מירבית את תנאי הדרך ואת האור ברמזור, והרי הדעת נותנת שאם רכבים אחרים עמדו במצב של עצירה מוחלטת, אזי עצירה זו היא פועל יוצא של אור אדום שדלק ברמזור.

4.         זאת ועוד, בית המשפט קמא העדיף את גרסתו של הנהג המעורב שפירט בעדותו את שלבי נסיעתו במקום, שעה שתחילה היה במצב של עצירה מוחלטת משום אור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו שמאלה, ורק משהתחלף זה לירוק, נסע הרכב שהיה לפניו לשמאל הדרך וביצע פניית פרסה, בעוד שכוונתו היתה לפנות שמאלה, אך עם הכנסו לצומת הבחין ברכב המערער מגיח לעברו ופוגע בו.

            גם אשת הנהג המעורב מסרה עדות ברוח דומה, ואמנם מדובר בבעלי עניין, אך אין לומר שמשום היותם כאלה יש לפסול את גרסתם או לקבוע שאין לה משקל, ועל בית המשפט לבחון במקרים שכאלה את שתי הגרסאות הסותרות במשנה זהירות ולהזהיר את עצמו בנדון, לבחון את הגרסאות ביחס לראיות נוספות שהוגשו בפניו, וניתן לומר שבמקרה זה הראיות אכן תמכו וביססו את הכרעת דינו של בית המשפט קמא.

            ראיתי עוד להפנות להודעתו של המערער במשטרה, מיום 14/4/02, למחרת האירוע, שם ציין המערער שעם התקרבו לצומת הבחין הוא שהאור ברמזור מתחלף לירוק ולכן הוא המשיך בנסיעה רצופה, כאשר לטענתו נהג הרכב המעורב ביקש לבצע פניית פרסה, טענה שאינה נתמכת על ידי כל גורם אחר, או אף בוחן התנועה עצמו שהגיע למקום וערך תרשים לגבי מקום התאונה ומיקום הפגיעה ברכבים, כמו גם כיוון נסיעת כלי הרכב.

            עוד ראיתי להפנות לגרסתו של המערער, כפי שזו נמסרה בבית המשפט בחקירה נגדית מיום 3/3/04, בעמ' 5, שורה 5, שם ציין ש" מבט ראשון שזרקתי לעבר הרמזור דלק בו אור אדום-כתום" והמשך " אינני יכול להגיש וקשה לי מאוד להעריך באיזה מרחק הייתי בשלב זה לפני קו העצירה".

            בית המשפט קמא ציין בצדק שהוא לא מכיר אור אדום-כתום שדולק ברמזור, והעובדה שהמערער ציין מפורשות שכשבחן את האור ברמזור לראשונה דלק בו אור אדום, מחזקת את ראיות התביעה וסותרת את גרסת המערער כפי שזו נמסרה במקומות אחרים.

            העובדה שהמערער אינו יודע להעריך את המרחקים שבהם ראה את האור האדום-כתום לכאורה, או את האור הירוק שמתחלף ברמזור, גם עובדה זו גורעת ממשקל גרסתו של המערער, ועל כן בדין קבע בית המשפט קמא שאין הוא נותן אמון בגרסה זו והוא מעדיף תחתה את גרסת הנהג המעורב.

            אם לא די בציטוטים אלה, אפשר להפנות גם לאמור בעמ' 6 לאותה ישירה, שם הדגיש המערער " אני ממרחק 15 מטר בערך או קצת לפני זה הבחנתי ברכב הראשון שעשה פרסה מהירה ואז היה לי אור אדום כתור ברמזור" - דברים אלה מדברים בעד עצמם וניתן אף לומר כי יש בהם משום ראשית הודאה, אמנם זה לא נקבע על ידי בית המשפט קמא, אך המערער שהעיד על עצמו שהיה במרחק של 15 מ' בעוד שבצומת דלק אור אדום ברמזור, הרי דברים אלה מעידים על מי שנכנס לצומת מבלי לוודא שאור ירוק דולק ברמזור לפניו.

5.         סופו של דבר, מצאתי לדחות את הערעור כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא.

            באשר לעונש שהטיל בית המשפט קמא על המערער, הרי נסיבות התאונה, כניסה לצומת באור אדום, פגיעה ברכב עד להשבתתו ולפציעת נוסעיו, הרשלנות הגבוהה וחוסר הזהירות בנהיגת המערער, העובדה שתלוי ועומד כנגדו עונש פסילה מותנה - הרי יש בכל אלה להצדיק את העונש שהטיל בית המשפט קמא על המערער.

            אין לומר שמדובר בעונש חמור המצדיק התערבות ערכאת הערעור, מקל וחומר כאשר בית המשפט קמא הורה על הפעלת עונש פסילה מותנה בחופף.

            לפיכך, מצאתי לדחות את הערעור על שני ראשיו.

ניתן היום, 16 ינואר 2005, ו' שבט תשס"ה, בלשכתי.